2 דקות על …..

מאת

יעקב לוי

2 דקות על אטימולוגיה

אטימולוגיה היא המדע , אשר עוסק בחקר מקור המילים והשינויים שחלו בהן במעבר בזמן, במקום ובשימושים השונים. זה נדיר שעם התפתחות התרבות נוצרים מילים באופן ספונטני בהתעורר צורך כלשהו. בדרך כלל ברגע שיש צורך בכינוי לדבר מה חדש מחפשים אנאלוגיה למילה או צירופי מילים בשפה המקומית או בשפה זרה. לכן מענין לראות איך המילים משתנות, לובשים צורה ופושטים צורה. זה אחד הכלים החשובים לעקב אחרי התפתחויות בכל תחום של הפעילות האנושית.

כמו רוב המושגים המדעיים ,שאנחנו משתמשים בהם ,גם אטימולוגיה מורכבת משתי מילים לטיניות שחוברו יחד :

ETHOS או ETHIMON ו LOGIA ( LOGOS )

ETHIMON הוא מושג יווני שפירושו נכון , אמיתי, מקורי, מוסר את מובן הנכון.

ETHOS הוא גם תיאור והמחשת עיקרי האמונה של קבוצת בני אדם.

LOGIA היא תורה או בתור מילה עצמית LOGOS ,שהוא בלטינית העיקר הרציונלי שמונח בבסיס הסדר של היקום.

החיבור של שתי המילים נותן את המושג אטימולוגיה - שהיא המדע שעוסק " באמת שבמילה."

האמת שבמילה היא העיקר. ברגע שמבחינים שנוצר מושג , שסוטה מן האמת , וזה נוהג נפוץ בתחום הדת, המוסר והסדר החברתי , ניתן להבין שמישהו מסלף במתכוון את המציאות. אם זה נעשה שלא בכוונה הרי האיש מרמה את עצמו. הסופר אורוול תיאר בספרים שלו טכניקה זו . לא מעט מנהיגים פוליטיים אומרים לבני עמם שלא יהיה להם בטחון אם לא יטפלו באויב מעבר לנהר. כל זה כאשר כוונתם האמיתית היא לשלוט בעזרת טיפוח רגשות הפחד בבני עמם. משמרות צניעות מטפלות בתועבות.(לפי הבנתן). בבתי בריאות משכנים אנשים חולים. גיל הזהב הוא הגיל שהאדם כבר לא נוצץ כל כך (אלא אם צבר זהב ונכסים בכמות מספקת ). וכה.

2 דקות על דמוקרטיה

אתמול זימן לי המחשב שלי את המילה האנגלית : DEMOTE . מה זה? אכן DEMOTION הוא ההפך מ PROMOTION . כלומר MOT פירושו לנוע או להניע.. מכאן שהמושג MOTION הוא התנועה ; סרט קלנוע הוא MOTIONPICTURE .

פרומושיון מניע קדימה , דמושיון מניע אחורה .בדרך כלל מניע מחלקה (חברתית) אחורה . DEMOS "העם", הם אותם האנשים שנמצאים אחורה ברמה חברתית לעומת אנשים אחרים , שהם אריסטוקרטים. מה הם אריסטוקרטים ? פשוט : KRATOS פירושו כוח או במקרה שלנו שלטון (בכוח ? לא יפה במיוחד ) ARISTOS הם הטובים ביותר .אריסטרוקרטיה הוא שלטון הטובים ביותר.( זוכרים את פלטו היווני הדגול? - לא פלטו שרון ח"כ לשעבר ). איך יודעים מיהו אריסטרוקרט , קל מאד , יש לא זקן יפה כיARISTATOS הוא אדם מזוקן. כנראה שלמיועדנו אריסטוטלס היה גם זקן יפה.

האם זה מובן מאליו ,כאין אקסיומה , שהדמוקרטיה היא צורת השלטון הטובה ביותר שקיימת ? לא ברור לחלוטין . כבר מימי הרומאים היה ידוע שאנשים ששייכים ל DEMOS מעדיפים עוד יותר מאשר ה"טובים ביותר" את זכויותיהם על חובותיהם. הם ראשית כל דורשים PANEM ET CIRCENSIS כלומר לחם ושעשועים. לכן הסכנה האורבת לדמוקרטיה הוא לא רק משלטון הרחוב אלא גם משלטון האספסוף.(אנשים שהם עוד דרגה חברתית נמוכה יותר.) כאשר בשלהי RENAISANCE ניסו לסכם באופן רציונלי איזה צורת שלטון היא ה רצויה ביותר , החליטו הפילוסופים אז שהרצוי ביותר הוא שלטון של שליט נאור. (איפה לוקחים דבר כזה ?)

אבל למלך צרפת לאוי ה14. היתה תשובה. הוא הכריז על עצמו כמלך השמש. יש משהו נאור מזה ?

2 דקות על האובייקט

המילה הלועזית OBJECT אפשר להסביר כתבנית לשונית וכמושג תפיסתי. אעשה זאת בקיצור נמרץ למרות ריבוי המושגים ותבניות דיבור שמשתמשים במילה הזאת :

הבחינה הלשונית :

המילה האנגלית OBJECT מורכב משתי מילים ,שמקורן בלטינית - OB - JECT .

OB היא קדומת למילים רבות והוראתה היא "לפני - על" .

JECT היא נטיה של שם הפועל JACERE שפירושה לזרוק. למשל השם של הפלטת

כסא הטייס במקרה של נטישת אוירון היא EJECTION . ההפך INJECTION היא כידוע "זריקת" חומר לתוך משהו.

בצורה מושאלת : OBJECT הוא מה שהוא שנזרק אל העין שלנו. איזה שהוא עצם או תופעה חיצונית בר קיום חומרי ולו יחסי.(למשל האופק הוא תופעה בעלת קיום יחסי כזה.) כמובן במובן רחב גם תופעות של העולם החיצון שמוצגות ליתר החושים שלנו הן בגדר אוביקט. לעומת זאת תופעות שמוצגות לחושים שלנו מתוך העולם הפנימי(הדמיוני) ,אינן אוביקטים, כי אינן באות מן החוץ אל החושים שלנו.

אלה שורשי המילה והם מסבירים בצורה המדויקת ביותר את המושג OBJECT גם ברמת השמוש היום יומי וגם ברמת המובן הפילוסופי של המושג.

אבל התרגום של המושג לשפה העברית אינו פשוט כלל מכיוון שהעולם האידאי שיצר את המילה OBJECT בא מן ההגות היוונית. ההגות היהודית כנראה לא עסקה בצורה כזו אנליטית לאופן שבו העולם החיצון מוצג לפני החושים שלנו. לכן חסר היה הצורך ליצור מילה שוות ערך. המילים שמופיעות במילונים השונים הם :

חפץ - כלי - נושא - עצם - עצם הדבר

לצד מילים , שמקורם ממובנים אחרים , משניים של המילה OBJECT. :

מוקד - מטרה - תכלית

שורת מושגים שלישוניים נובעים מהפירוש המילולי , שמה שהוא נזרק אל העין בא מנגד. לכן הפועל TO OBJECT פירושו להתנגד או להציע ארגומנט להתנגדות. התרגום של OBJECT לשפה הגרמנית קרובה מאד למקור הלטיני

המילה היא GEGENSTAND ( עצם) שתרגומו המילולי אומר: "משהו ,שעומד מנגד".

המקום שמשמש לקיבוע של OBJECT נקרא OBJECTIV .המילה מופיע כחלק

של מערכות אופטיות. לכן אוביקטיבי הוא כל דבר מעוגן בעולם החיצוני, לפני

שעבר תהליכי תפיסה ופירוש שכליים.

לסיכום : בלשון היום יומית OBJECT הוא חפץ או עצם בעל 3 ממדים. גל חום אינו אוביקט מסיבה זו. היות ואוביקטים לא מן ההכרח צריכים להיות נתפסים ע"י העין אלא ע"י אחד החושים האחרים יש גם אוביקטים פחות מוחשיים.

כשמדובר באוביקט אמנותי או אוביקט של אמנות יש להשתמש במושגים נוספים

מן הרשימה שהצעתי פה. בציור גם תמונה של אובייקט נחשב לאובייקט. לא כן אלמנטים ציוריים שאין להם 3 ממדים.(קו , מרקם ,צבע וכה' ).

דרך אגב ענפים שונים של הפילוסופיה עוסקים בהבדל שבו אנחנו מתיחסים לעולם החיצוני והעולם הפנימי שלנו. ידיעת החוקים האלה היא לפעמים חיונית .במיוחד בבואנו לטפל בעולם התפיסה החושית והשפעתה עלינו. חשיבות זו קיימת גם לגבי החיים היום יומיים וגם לגבי תופעות שחורגות מההוויה היום יומית ,ומבלי להכנס למכלול התופעות החריגות וההבדלים הקיימים בין תרבויות שונות.

(ה בדל אחד בין תרבות היוונים ותרבות העבריים כבר הזכרתי בשורות הקודמות.)

2 דקות על : איך לצייר ומה

בעלי נסיון מעידים על עצמם

מ.ק.אשר:

…..בעבר קרה לא אחד שבחרתי מתוך ערימה של מתוות אחת שנראתה לי כמתאימה להעתקה בטכניקה כלשהי שעניינה אותי באותה נקודת זמן. עתה, לעומת זאת, אני בוחר לי מבין הטכניקות שבהן קניתי שליטה מסויימת, את הטכניקה המתאימה ביותר מכל להביע את הרעיון, שהצטייר במוחי.

כיום אפשר לחלק את התפתחותה של התמונה הגרפית שלי לשני שלבים מוגדרים היטב . תחילתו של התהליך בחיפוש אחר צורה חזותית שתמחיש את ההלך המחשבה בבירור ככל האפשר. בדרך כלל חולף זמן רב בטרם אחליט כי הצורה החזותית הצטיירה במוחי בבהירות. אולם תמונה רוחנית , אין לה ולא כלום עם תמונה חזותית, וככל שאתאמץ, לעולם לא יעלה בידי לתפוס עד תום את השלמות המרחפת במוחי והנדמית בעיניי -- באופן כוזב לחלוטין -- כדבר-מה "נראה". אחרי שורה ארוכה של נסיונות , בהגיעי כמעט עד קצה גבול היכולת, סוף סוף עולה בידי לצקת את החלום היפה בתבנית חזותית הלוקה בחסר של מיתווה מושגית מפורטת. אחר-כך , לרווחתי הגדולה בא השלב השני - הכנת ההדפס הגרפי - שכן כעת יכולה הרוח לנוח, בעוד הידיים עושות את המלאכה.

הקדמה אישית - מ.ק.אשר

מתוך העבודות הגרפיות של

מ.ק. אשר -- בלנטין פרס

ניו-יורק 1960

הסופר האנגלי סומרסט מוהם נשאל פעם , איך הוא מתחיל את עבודת הכתיבה. "פשוט מאד הוא ענה .אני קם בבוקר מתלבש, מצחצח שנים ,אוכל ארוחת בוקר וכה' וכה' ומתישב סוף סוף לפני מכונת הכתיבה שלי וכאשר מבצבצת טיפת הדם הראשונה על המצח אני מתחיל לכתב.

רשם ותרגם: יעקב לוי - בית-שערים

2 דקות על אבסטרקט

אבסטרקט היא מילה שנוצרה במאה ה12 באנגליה. היא כנראה באה בתקופה של ויכוחים תיאולוגיים ונוצרה במסגרתם .בהתחלה היא שמשה לציון מצב שבן-אדם מגיע למצב של הנתקות מענין בהבלי העולם הזה ומסתגר במנזר. (לא פעם זה היה על מנת להשאר בחיים בכלל ולהמלט מרדיפות פוליטיות .)

השורשים הם לטיניים : ABS - שפירושה "מ" (FROM )

TRACT - שפירושה לסחוב, למשוך (טרקטור)

לכן ABSTRACT היא הנתקות מן המציאות.

אבל למילה "TRACT " יש עוד פירושים נוספים.TRACT הוא גם כברת ארץ וגם

דרך או שביל ,וללכת בעקבות של משהו. ( מערכת עיקול = DIGESTIVE TRACT . )

TRACTATUS הוא חיבור תמציתי של פרק דתי או פוליטי לשם הפצה ברבים. היום משתמשים במילה פלייר אצלנו. בהתחלה ,כשראיתי את המילה הכתובה לא הבנתי למה מחלקים פלייר , (כלומר כלי לטיפול בחוטים) בתיבות הדאר של אנשים ,עד שתפסתי שמדובר לא PLYER אלא ב FLYER - כלומר מה שהוא שקל מרוח ונוחת בכל מקום. אבל האנגלים לא אשמים בקושי התרגום של פ עם ובלי דגש לשפת הקודש. זה דרך אגב.

בחזרה לאבסטרקט שלנו: היות ופירוש המילה "למשוך מ…" . הרי מובנו המקורי היה ונשאר כינוי לדברים שהם מחשבה שקיימת בנפרד מן המיצאות .

אבל ישנם איכויות ואיפיונים שאינם מעוגנים במציאות ממשית אלא במציאות וירטואלית .בעולם האידיאות, המוסר ואורח החיים. מציאות זו היא המצב הממשי לכל דבר עבורנו : מושגים כמו צדק, יופי, יושר וכה' הם מושגים אבסטרקטיים וגם ממשיים עבורנו , לפעמים ממשיים עד כדי כאב.

אבסרקט הוא גם משהו שמתעתע בנו, הוא קשה להבנה ויחד עם זה הוא לרוב תמצית המהות של אותם האיכויות שקובעים את טיב חיינו. תחת מושג אבסטרקטי ,שסובר את האוזן , יכולים להסתתר דברים בלתי נעימים ביותר. אמר צרפתי דגול :" הסיסמה - מולדת- היא המפלט האחרון של המנוול. הוא התכוון לבטח לאחד מחבריו בבית הנבחרים הצרפתי. קשה להבין שמילה אחת יכולה להקיף גם את הלא- נתפס או המתעה וגם את העיקר והמהותי.

מכאן קל להגיע למושג האבסטרקט בציור .תמונת האבסטרקט צריכה ליצג מציאות לא ממשית וירטואלית ושרירותית , לא נתפסת בקלות , אבל זאת היא כנראה דרישה מהותית :

והיא צריכה ליצג את המהות של רעיון, של ערך או של איזה שהו עיקר.

כמה תמונות אבסטרקט עונות על הדרישה הזאת ?

2 דקות על דיוקן

נתחיל מלועזית. המילה " PORTRAIT" מופיע במאה ה 15 בצרפת .אבל היא קדומה יותר ,פשוט אז היא נכנסה לשימוש נפוץ בשפה המודרנית. זו היא מילה לטינית וכמו לרבות מהן, שהן לא מילים ראשוניות בשפה , אלא מילים לצרכים תרבותיים או טכניים וכה' נוצרו

ע"י מיזוג של שתי מילים או ע"י הוספת קידומת כללית .

לכן שוב יש לנו שתי הברות :

POR או PORT ו TRAIT

PORT הוא החזית או המבנה שמחזיק את חזית הבית, גם פורטל בכמה שפות אירופאיות. POR הוא תמיד לפני או 'קודם ל..' .

TRAIT הוא שם עצם שנוצר מהפועל TRAHERE למשוך או לצייר קו. גם באנגלית של היום קיימת המילה TRAIT ופירושה קו מאפיין באופי של בני אדם או תופעה ,שעיקרו חשיפה של האיפיונים האישיים.

לצייר דיוקן ( PORTRAIT ) היא פעולה לחשוף באמצעים של ציור , קודם כל ע"י

קוו על מנת לשקף את קלסטר האישי תוך חשיפת המאפיינים האישיים של הקרבן. לפעמים זו פעולה מחמיאה. במיוחד , כאשר האומן העני בדרך כלל צייר את פטרוניו העשירים ובני משפחתם. לפעמים זו פעולה נקמנית כאשר האומן חושף יותר מאשר היושב מולו מוכן להודות בו.

המילה העברית "דיוקן" היא המילה מתקופת המשנה. מקורה מהשורש 'דק' לדייק או לדקדק. דיוק לפי הגדרה של מלון גור ישן הוא " דבר הלמד מדבר אחר אחרי רב עיון" .דיוק

הוא גם צמצום. דיוקן הוא " תמונה מועתקת מפני איש "

לפי זה הדרישות מתמונת דיוקן הן העתקת פני אדם אחרי עיון רב תוך כדי צמצום הקווים המאפיינים על מנת לשקף בדיוק רב ככל האפשר גם את קווי הפנים וגם את האופיני המיוחד לאדם מסוים .

2 דקות על הפסנתר של בך

המלחין הגרמני הגדול יוהן סבסטיאן בך היה אדם רציני וירא אלוהים. שנים רבות הוא הקדיש לחקר הכלים המוסיקליים והשפיע רבות על האופן שיש לכוון את אל על מנת להשיג מרווחים שווים בין הטונים, שמפיקים הקלידים.במרווח של 22 שנים הוא כתב יצירה מיוחדת להדגים את כל אפשרויות השימוש בסולמות השונים.ליצירת המופת הזו הוא קרא דווקא בשם

DAS WOHLTEMPERIERTE KLAVIER .

ברוח הטובה עליו קרא ליצירתו בלשון נופל על לשון .מכיוון שהמילה :

TEMPERIERT רומז גם על TEMPO , כלומר קצב, גם על TEMPERAMENT , כלומר מצב רוח במקרה זה - המצב רוח הטוב של הפסנתר עצמו וגם על פסנתר מכוון היטב

שמוכן לשקף הרבה מצבי רוח מוסיקליים.( באנגלית עד היום משתמשים במילה : TO TEMPER על מנת להביא ברזל או פלדה למצב ראוי ,כלומר לא קשיח מדי ולא גמיש מדי גם להכין מאכל שאינו חריף מדי ולא תפל מדי.

TEMPUS הוא זמן בלטינית .TEMPO הוא שיעור הזמן שמוקצב לכל יחידה מוסיקלית. מכאן הוא גם זמן קצוב או חום קצוב כשיש לנו טמפרטורה מתאימה. הטמפרטורה המתאימה של מצב הרוח הוא השיעור המתון דוקא לא נסער מדי ולא אדיש מדי.

כנראה ששם היצירה תורגם לעברית, כאשר השפה המדוברת עוד היתה בחיתוליה ל: "הפסנתר המושווה." שם שנודף ממנו ריח שלעברית של תקופת ההשכלה.

למה שווה ? כי שווה הוא במקור כברת ארץ שאינה מכילה הרים ועמקים. שווה הוא גם כמות הדברים שנמצא משני העברים של משהו .כלנו שווים בזכויותיהם (הלואי!), אנחנו מתחלקים שווה בשווה עם מה שיש לנו .(שוב פעם: הלואי!).

אבל הפסנתר הוא שווה למה ? או מושווה למה ? כי מושווה בלבד לא רומז לא על זה ולא על זה. אילו בך היה מסתפק בהדגשת האופי הטכני של כיוון הפסנתר היה לבטח קורא ליצירתו : DAS GLEICHGERICHTETE KLAVIER או משהו דומה לזה.

שווה הוא מושג עברי עתיק ,שמופיע בכל השפות השמיות הקדומות. בדרך כלל למילים עתיקות יש הרבה מאד פירושים והם שזורות באימרות ודפוסי לשון רבים ,כשהמילה המלווה ביחד עם המילה הראשית יוצרים ביחד את המושג והמשמעות.

שווה הוא לכן : - משהו דומה קרבה יתרה

- בדיוק כמו …

- גדול בכמות

- ערכו כך וכך הבית שווה את כל ההון שבעולם)

- ראוי (שווה לנסות)

- מאוחדים בדעה (הם הגיעו לעמק השווה) דרך אגב עמק בין

ירושלים ויריחו .

- חלק כחלק (התחלקו שווה בשווה)

- שווה נפש - אדיש

- היינו הך (לא שווה)

- שווה לנגד עיניך (תמחיש לך)

- להשקיט להרגיע (ספר ישיעהו 28.25 )

- בסדר טוב (חיילים במסדר עומדים ברווחים שווים)

ברוב המקרים צריך כאמור להתווסף לשווה מילה נוספת על מנת לרמוז על המשמעות והמילה פסנתר אינה ביניהם וגם אחרי מאה שנים של שימוש לא קיבל צירוף המילים שמעות מובנת אלא כשם פרטי של יצירה מוסיקלית מסויימת.

אבל בך רצה יותר מזה, אחרת לא היה בוחר בשם שרומז על 3 משמעויות שונות.

היות ואין קשר סמנטי בין המקור TEMP ו "שווה" צריך לבחור שם ,שרומז על מהות היצירה. וזה מה שהעלתי בחקתי :

- הפסנתר במיטבו -הפסנתר הנינוח

- בקצב הפסנתר הטוב

- הפסנתר המוצלח או הפסנתר הצולח

- פסנתר מכוון היטב ( אולי מקוון היטב )

2 דקות על סדנת אמן

כאשר מישהו משתתף בחוג או אסיפה כלשהם , ישנו פיתוי לשמע מה שנעים לשמוע, כלומר אמיתיות מתאימות לאופן התפיסה ונחשיבה שלך. אבל כעבור זמן מה צריך גם לשאל מה התועלת המעשית שאתה מפיק. אין כאן הבדל בין חוג מעשי או חוג עיוני יותר. אולי דוקא בחוג עיוני צפה השאלה ביתר שאת.

כאשר עורכים "בקורת עבודות" בעצם כלי השיפוט ידועים מראש. הם בוטאו אולי בתמציתיות אצל ניטצ'ה בחיבורו "מוצא הטרגדיה מן המוזיקה" הוא הראה שם שישנם שני מקורות עיקריים מהם נובעת היצירה.- המקור השכלתני , "האפולוניאני" שהוא קובע את היופי .הסדר , הקומפוזיציה , הרכב הצבעים וכה'. הישום משתנה מזמן לזמן וממקום למקום והם מאפשרים לנו להתיחס כיאות גם ליצירות שנוצרו בזמנים אחרים ובמקום אחר. המקור השני נובע מהדחפים הפנימיים של האדם מן הרגשות שלו .הדמות המיצגת הוא האל "דיאוניזיס" אל היין , ההתמכרות לחושים ופירוק המידות. היום כפןפה האמנות יותר לדיאוניזיס ואנחנו נקרא לשחרר את ההגנות הפנימיות לצייר במלא החופשיות , לבטא הלכי נפש ורגשות אמיתיות.

השאלה היחידה שאנחנו דנים בה בעצם היא ,באיזה מצב של איזון אנחנו נמצאים כאשר על כפות המאזנים מונחים תמיד אפולו ודיאוניזיס.

הייתי מעיז להוסיף משפט משלי: אנחנו חיים בתקופה בה השתלט הצורך בתדמית על הכל. אנחנו מצווים היום לצייר תדמית של דבר מה יותר מאשר את הדבר האמיתי. חפצים ומראות ,אשר נדבק ת להם תדמית מקורית ראויים להכנס לכל מוזיאון. לפעמים שם מתאים עושה את כל העבודה לפעמים "סידור מחדש". אבל תדמית היא תדמית ולעולם לא הדבר עצמו.

מכאן אני מגיע להצעה לחשוב על דרך הסדנה.הרי אנחנו עוסקים באמנות מעשית ולא בעיון על אמנות. הרי צריך ליצר דפוסים שמה שאנחנו אומרים ושומעים צריך לקדם אותנו במעשה הציור עצמו.

אולי נוסיף לדיון שלנו אלמנטים נוספיים בשטח הביצועי :

תרגילים פורמליים בתחום הצבע ,קומפוזציה סגנון וכה' לא ציור של ממש יותר הדגמות והצעות .

סביב רעיון מסויים ליצר ביחד או כל אחד לחוד מתווה לציור.שוב לא לצייר אלא לעשות את העבודה הרעוונית לקראת הציור.

לקחת עבודה של אמן ולנסות לשנות את העריכה שלו תוך שמירת הרעיון הבסיסי של המקור.או לקחת עבודה שלא נראית לנו ולנסות לתת לה את הצורה היותר הולמת.

לסיכום אני מציע לא רק להתרכז בבקרת על עבודות אלא ליצור מסגרת לעבודה רעיונית לקראת ציור ממש.

2דקות על …

"אמנים כראקציונרים"

Francois Morellet

DU

אוגוסט 1974

מזה זמן מה מגלים המבקרים בעבודתי, בהתאם למזגם, "עוצמה" , "חומרה", "שמחה", "ניהיליזם", "פחד", "ןירטואוזיות", "צמצום" . עבודתי מזכירה להם תמונות כוכבים, גשם בשלולית, המדלין הקטן של פרוסט, וכה'

הם צודקים. האמנות ויצירותיה צריכות לאפשר למתבונן למצוא ביצירה ,דבר מה משלו, מהשהו שהצופה מביא איתו.

יצירות אמנות הם כמו אתר פיקניק או אכסניה ספרדית. כל אחד מביא איתו את מזונו.

אמנות נוצרת על מנת לא להגיד כלום או להגיד הכל.

המומחים, שמכירים זה את זה ; לכל אחד פיקניק שלו. הם בסתירה אחד לשני אבל עוד יותר הם עומדים בסתירה לאמן וכוונותיו.

אם ישנם אמנים, אשר בעודם בחיים מסכימים עם מקצת מבקריהם, זה בעיקר , שהם שמחים לתשומת הלב והענין שעבודתם מעוררת. יותר מזה , הם משתדלים להדמות לתדמית שניתנה להם.

בפוליטיקה ידוע שלא קל למסור מסר כהלכה. אני יכול להבין את החשדנות של רודנים לאמנים של הAVANTGUARDE- . אינני יכול להבין אם אנשי פוליטיקה משתמשים באמנים ובמדיום רב-משמעותי כמו אמנות לצרכיהם.

הטענה שהאמן המודרני מוסר מסרים או שהוא אחראי ליצירת מצבים של שיכרון היא מרגיזה ומקוממת.

כל מיסטיקיפציה שנבנתה בעזרת אנשי שם באה לשכנע את האדם מן השורה שאילולא אנשים כמו ל. פסטר ,מרקס, דה גול או סזן , היו נחסכים מאיתנו תופעות כמו נאציזם או אימפרסיוניזם. פולחן האישיות מובן. תמיד היו אנשים שהעריצו את ישו , היטלר או אלוויס פרסלי. השגיאה של הנערצים – שהסכימו לסגידה להם.

לכן אני רואה באמנים ראקציונרים, אשר מטפחים במודע או בלא מודעות את השרירות שלהם. הם מדברים על הוכחות סודיות, הם משחקים כעריצים נסתרים ויחד עם זה הם רואים את עצמם כמהפכני תרבות.

מאז DUCHAMP הוכיחו רוב האמנים המהפכניים, שהם מסוגלים להרוס את האמנות ובעת ובעונה אחת לבנות את אישיותם הגאונית.

המחבר הוא צייר צרפתי ,שדבריו הנ"ל מלווים כטקסט את עבודותיו. (המינימליסטיות).

DU היה ירחון אמנות שוייצרי מעולה שחדל להופיע בשנות השמונים.

2 דקות על קלמנסו

ז'ורז' בנז'מין קלמנסו (1841 – 1929 )

מתוך ספרו האחרון :דימוסטנס :

"פאסקאל, שחזה הכל מראש, הצביע לפנינו על העובדה, שגדולי העולם נעקרים מתוך עצמם על ידי הפעלת שלטון, כי זו לא מאפשרת להם הסתכלות עצמית, אולם הם נשארים אומללים ועלובים לאחר נפילתם, משום שאין עוד איש אשר ימנע אותם מחשוב על עצמם.

דמוקרטיה איננה דימגוגיה. אין פירושה של דמוקרטיה שוויון מתמיד ובלתי ניתן לשינוי של כל הפרטים. לוא היה כך, הרי היו קיימים רק שני פתרונות לבעית המדינה והממשלה : או אנרכיה פשוטה כמשמעה, או בחירתם של כל פקידי הממשל ע"י הגרלה. שיטה אחרונה זו היתה נהוגה באטונה. אולם יודעים אתם בדיוק כמוני , שלא היה זה אלא משחק לראווה. המושלים האמיתיים לא היו אותן הרשויות שנבחרו בעזרת הפור… לא , דימוקרטיה היא ביסודה אותו משטר שבו מושלים באנשים על ידי שכבות של עילית. מצאו את הדרך הטובה ביותר ליצירת עילית -- זו הבעיה היסודית של הדמוקרטיה. המשטר חייב להיות כזה , שניתן יהיה לשאב מכל שכבות האומה… הרחיבו את השכבות המשכילות של המעמדות העליונים; סננו אותם על ידי הרחבת השכבות המשכילות של המעמדות הנמוכים, כך שהמושלים יחזרו לנקודת המוצא שלהם, ויובילו בכיוון שהאומה בכללותה תהא מסוגלת לקבלו ולהוציאו לפועל… תהיה אשר תהיה צורת הממשל של המדינה – סופו תמיד שיכנס לתלמים של בירוקרטיה, אלא אם כן יעמדו בראשו אישים יוצא דופן. מה , למעשה חייב הגוף האדמיניסטרטיבי להיות ? מנגנון עצום להבטחת החירות. מנגנון , שיהיה בכוחו לאפשר לחירות להתפתח בהדרגה. להשיג צדק חברתי – מאחר וזו הנקודה אשר בה מתמזגים האינטרסים של כל האזרחים. "

2 דקות על החרק והממשל

לפי מילון WEBSTER :

BUG : כך נקרא כל חיפושית ( TRUE BUG ) מסדרת המיפטרה , אשר ניכר

באברי הפה המוצצים שלה ובכנפים קדמיות עבות , דמויי עור.

מה שנקרא "בג 2000 " נמצא מאחורינו. כלום לא קרא ועולמנו לא זועזע.

אכן היינו עדים לתופעה סוציולוגית חסרת תקדים . כולם חששו מהבלתי נודע ולא נמצא אדם אחד , לא בין אנשי מדע ולא בין המהנדסים המובילים בתעשיות האלקטרוניקה , שהיה לו האומץ לקום ולאמר "הבל , הבלים" . כי הרי כל מי שמתמצא אך מעט במחשבים אישיים יודע , שכל לוח אם מכיל אפשרות לתכנת בו כל תאריך בתחילת הפעלתו, אחרי עזיבת פס היצור, כל תאריך החל מ01.01.1980 עד לפחות 31.12.2000 וב10 שנים האחרונות עד 2050 .

לא מתקבל על הדעת שמה שאני יודע , אנשים כאלה לא יודעים. אילו זה היה נאמר לפחות כל מיליוני בתי האב ועסקים קטנים ברחבי העולם היו מרגישים בטוח לגבי תחום הפעילות העצמית שלהם.

נשאר לנו בעיה של מחשבים גדולים ומשוכללים יותר מהמחשב הביתי. מיד

יתברר שכל אלה שיצאו ממפעלי היצור וההרכבה ב15 - 10 שנים האחרונות לקחו בחשבון ששנת אלפים עומדת בפתח. כל טכנאי מחשב יכול לבדוק תוך דקה האם המרכיב היסודי של שעון הפנימי של המחשב סופר את השנה בעזרת 2 ביטים או 4 .

נוסף לכך , בכל מקום היו תוכנות קטנטנות חופשיות לכל דורש ,שבודקות בין רגע האם התיארוך של המחשב קולט את שנות 2000 ואילך.

ונגיד שהבעיה יותר מורכבת, חריפה מעל בינתי והכשרתי , הרי כל מערכת מחשבים גדולה מוחזקת ע"י בעלי מקצוע מתאימים. גם אלה אינם יודעים ?

למה מפעל , רשות או ארגון יחזיק מהנדסים, מומחים ואנשי מחקר וידע , אם אלה לא יכולים לתת תשובה פשוטה. הם אינם יודעים מה צופן העתיד באמת ב1200 בלילה ב31.12.1999 ? שתי אפשרויות בלבד. תבדקו את המיחשוב על "באמת" או ע"י סימולציה ויש תשובה. ואין תשובה תפטר את המומחה שאינו יודע דברים אלמנטריים. במה באמת מומחיותו ?

אבל כל זה רק דרך אגב.

אני רוצה לשואל שתי שאלות הרבה יותר מהותיות :

1.) איזה תפקיד מילאו הממשלות שלנו בענין זה , כל ממשלה שחייבת לאזרחי מינימום של הגנה נגד הבלתי צפוי מראש, הגנה שהפרט לא יכול לקבל בלי הארגון האזרחי הגדול, שהוא משתייך אליו, מרצונו ובלי רצונו.

2.) איזה תפקיד מילא הבלתי נודע, הפחד ממה שיקרא בעתיד הקרוב בחיי הפרט ובחיי החברה בה הוא חיי. שוב פעם מרצונו או שלא ברצונו.

2 דקות על התחלת הדו-מילניום

בעוד ימים ספורים תתחיל שנת 2000 . מי חשב שנזכה לחיות ביום הזה ? העולם באמת תחרב ? נבדוק זאת כאן.

ראשית - כל אל-פחד. המיליניום הנוכחי יגמר רק ב 31.12.2000 . היום הראשון של המיליניום הבא יתחיל ב 1.1.2001 . אנחנו כידוע סופרים מאחד ולא מאפס. שנת אלפים היא שנת הסיום של המיליניום הנוכחי.

אבל באו ונבדק האם ספירת הימים לפי הלוח השנה הנוכחי באמת התחיל לפני 2000 שנה ?

הלוח שאנחנו סופרים בעזרתו את הימים, החודשים והשנים הוא הלוח הגרגוריאני, שנקבע ע"י האפיפיור גרגור ה13 בשנת 1512. קדם לו הלוח היוליאני שנקבע ע"י הרומאים בשנת 46, בזמן שלטונו של יוליוס קיסר(100 - 44 לפני הספירה ).

הענין לא היה פשוט. היתה אימפריה גדולה עם אדמיניסטרציה לא מבוטלת והיה צריך לעשות סדר בענין החגים, הטכסים ובעיקר מועדי תשלום מסים.

הדילמה שעמדה לפני הרומאים קיימת גם היום. אבל הם לא ידעו עוד את כל הפרטים. על מנת שלוח יהיה "נכון" צריכה להיות התאמה בין סבוב כדור הארץ סביב עצמו - שזה כידוע יום. ואותו ניתן למדד ולחלק באופן שווה ומדויק למשמרות או שעות. אבל סבוב כדור הארץ סביב השמש לא מסתכם במספר שלם של ימים, אלא משהו כמו 365 יום ורבע. אז מדי פעם צריך להוסיף יום ;כל ארבע שנים על מנת להשוות את ההפרש. זה יחסית פשוט.

אבל בני אדם ראו גם את הירח וידעו שהוא קוצב חודשים (ירחים) .הצרה היא שמועדי הירח משתנים מעט ,תלוי ברוחב הגיאוגרפי של מקום. בכל זאת מועדים חקלאים וטכסים דתיים תמיד התנהלו ומתנהלים גם היום לפי מחזורי הירח. אבל השנה מכילה יותר מ 360 יום ואין אפשרות לחלק אותה "חלק" ב 12 חודשים .גם יש צורך לחלק את השנה לחודשים לא שווים באורכם, כי סיבוב הירח סביב כדור הארץ אינו בדיוק 30 יום, לכן יש בלוח הירחי חודשים של 29 ו 30 יום.

ליוליוס קיסר או לאסטרולוגים שלו נדמה היה שיש להם פתרון. הם לקחו את השנה הנהוגה עד אז ברומא והעבירו את תחילת השנה מהראשון במרס לראשון בינואר. איך יודעים ? שמות החודשים הם ספטמבר = 7 , אוקטובר = 8 , נובמבר = 9 , דצמבר = 10 , בלטינית כמובן. יתר החודשים נקראו על שם של אלים. מלבד יולי ואוגוסט שהם על שם יוליוס ואוגוסטוס קיסר. ( הם עצמם היו בטוחים שהם אלים עוד בחייהם.) עוד נקבע שחודש של 30 יום יתחלף בחודש של 31 יום. חודש פברואר, שהיה מקודם החודש האחרון של השנה שימש מאז ומתמיד לוויסות הלוח וכך גם נשאר עד היום. היות וזה לא הספיק הוחלט להוסיף חד- פעמית 90 יום ,על מנת להביא לתיאום נכון בין עונות השנה והמועדים הטכסיים, שהיו קשורים בקונסטלציות של כוכבים. מעגל המזלות אומר שהשמש עולה באותו חודש מתוך מזל מסוים. מה שהיה נכון ב46 לפני הספירה איננו נכון היום. אסטרולוגים של היום לא מסתכלים כלל בשמים והם עוד לא גילו שהמועד של מזל מסוים לא מעיד כלל שהשמש עלתה בו בשנה הנוכחית. ( זה דרך אגב ) .

במילים אחרות , יום האפס או היום הראשון של המילניום נקבע ע"י ועדה של אסטרולוגיים באופן מדעי ומחושב אבל שרירותי לחלוטין וגם לא בדיוק מספיק. לכן הוכנסו בו שינויים ע"י האפיפיור גרגור ה 13 .

ולא די בכך .הרי יוליוס נולד לפני הספירה. - כאשר הקיסרות הרומית הפכה לקיסרות נוצרית החליטו להתחיל את הספירה מחדש מיום הולדתו של ישוע הקדוש.

עשו חשבון , ויתרו על 46 שנה והתחילו לספר מחדש. זה שהם לא דייקו , איננו חשוב. היום מניחים שישוע נולד בשנת 4 לספירה.

אבל יום הולדתו של ישוע הוא כידוע ב24 בדצמבר. (זה לפי הלוח הירחי שקובע ימים קדושים ) . הכנסיה האורטודוקסית היוונית - רוסית מחזיקה עדיין בלוח הגריגוריאני ולדידה חג המולד חל בשבוע השני של ינואר. בנצרת חוגגים את החג פעמים. גם כנסיות אחרות שפרשו מחסות האפיפיור הרומאי לא קבלו את הלוח החדש. כך בבריטניה. רק בשנת 1759 הוחלט לעבור ללוח הגריגוריאני ובצוו המלך נמחקו 11 ימים מן הלוח .היתה מהומות רבות, העם הפשוט, שלא הבין התקומם על גזילת 11 יום ודרש פיצוי.

מסתבר שמועד הפורענות הגדולה, מלחמת גוג ומגוג , וכל האירועים הנוראים שיבואו על האנושות לפני הגאולה לא התממשו ,כי היו צריכים לבוא לפני יובל שנים. הדבר היחידי הנכון בכל הסיפור הוא, שהקידומת של ספירת השנה מתחלף מ 1 ל 2 וזה אירוע רצוי לתשומת לב ומומלץ להרים כוס שמפניה לכבוד האירוע.

----------------------------------------------------------------------------------

ומה איתנו ? הלוח היהודי הוא לוח ירחי במקורו. עוד לפני שינוי הלוח ע"י הרומאים בשל גם בארץ צורך לעשות למען התאמת לוח הירח ללוח השמש. הרי יהודים הוגלו לבבל ושם עסקו הרבה באסטרונומיה. ההתאמה היתה בהתחלה עד הוק. צפו בשמים וקבעו מתי חל מולד הירח וגם מתי יש צורך להכניס חודש נוסף ( שנה מעוברת) . אבל רק בתקופת הגאונים נקבעו הכללים סופית. ר' הילל הסופר הוא שקבע את הכללים ללוח העברי הידוע לנו היום. זהו מחזור של 19 שנה המכיל בתוכו 7 שנים מעוברת ו12 שנים רגילות. מלבד זה נקבעו כללים איך להמנע שחגים מסויימים לא יפלו על יום השבת או ערב שבת. אבל ר' הילל לא קבע מיספור של שנים. רק במאה התשעית בגלות בבל נקבע מספר עוקב לכל שנה. קביעת הלוח היתה ונשארה פריווילגיה של משפחת הכוהנים בירושלים, גם אחרי חורבן הבית השני. אבל מרכזי היהדות היו בכמה ארצות סביב ים התיכון ובבל. סעדיה הגאון, היה אז ראש ועד הישיבות בפומבדיטא ,והוא ניהל ויכוח עם ראש הכוהנים בירושלים על הסדר הנכון של הלוח. זו היתה תקופה של שליטה ערבית במתימטיקה ובאסטרונומיה. הוא הוסיף כללים חדשים לקביעה יותר מדוייקת של הלוח העברי והוא גם קבע את מיספור השנים, שנהוג היום בינינו . למה נקבע אז שהשנה הראשונה ההיא היתה לפני בערך 4800 שנים ? הרב הנכבד עשה חשבון בהתאם לאורכי החיים של דמויות התנ"ך, כפי שהם כתובים בספרי התורה ,הנביאים וקורות המלכים. כנראה שכבר אז הבינו שהעולם נברא עוד קודם לכן בזמן מיתולוגי קדום והניחו שהשנים המוזכרות בספר בראשית הן שנים מיתולוגיות בעלות אורך , כרצון הבורא. וכבר אז "ידעו" ששנות התורה אינן שנים רגילות של 365 יום.

אבל היום שוב ניטש ויכוח על יצירת היקום ועוד בחודש שעברה קבעה וועדת החינוך של מדינת וויסקונסין של ארה"ב ,שתורת האבולוציה בעלת תוקף ברשת החינוך של מדינת וויסקונסין היא התורה הקדושה של ספר בראשית. הנימוק הרשמי הוא שלא היצירה האלוהית ולא תורת דרווין הוכחו מעבר לכל ספק. לכן הם מעדיפים את סיפור הבריאה של התנ"ך. לפי עניות דעתי יש דוקא הגיון בטיעון זה.

----------------------------